אין מחלוקת כי גוגל (Google) הוא מנוע החיפוש המוביל והפופולארי ביותר באינטרנט. רוב הגולשים  ברשת האינטרנט מבצעים, מדי יום ביומו, חיפושים שונים באמצעות גוגל, וזאת על מנת למצוא תוכן או מידע באתרי אינטרנט שונים. 

לאחרונה נדונה בפני בית המשפט (בית המשפט השלום תל-אביב, כב’ השופטת אביגיל כהן) תביעת לשון הרע אשר העלתה סוגיה מעניינת באשר לאחריות מנוע חיפוש - גוגל - לתוכן מאמר המפורסם על ידי האתר המפרסם. 

במקרה דנן פורסם מאמר באתר האינטרנט "מחלקה ראשונה" (NFC) אודות עיתונאי בדימוס - לביב יגאל - אשר לטענת העיתונאי יש בו בכדי הוצאת לשון הרע. לא הייתה מחלוקת כי המאמר לא חובר על ידי גוגל. ואולם, במסגרת מנוע החיפוש של גוגל הופיע קישור (Link) המפנה למאמר. התובע טען כי גוגל פרסמה לשון הרע בעצם הקישור שנעשה למאמר מתוך אתר NFC. 

על מנת להבין את מסקנת בית המשפט חשוב להסביר בקצרה כיצד עובד מנוע חיפוש: המנוע מבוסס על "זחל" (crawler) העובר בין דפי האינטרנט השונים ויוצר באופן אוטומטי אינדקס המאפשר להגיע במהירות מכל מילה או צירוף מילים לדפי אינטרנט ספציפיים. מנוע החיפוש מאנדקס דפי אינטרנט בכל השפות מבלי שאותו "זחל" מבין את התוכן ומבלי שיש לו, ולו שליטה חלקית באותו תוכן. מנוע החיפוש "מאתר" את עמודי האינטרנט אשר בקוד המחשב שלהם מופיעים אותם צירופי מילים מבוקשים, ולמפעילת מנוע החיפוש אין כל שליטה על המידע הכלול בקוד.  

מנוע החיפוש אינו יוצר תוכן בעצמו אלא מציג קישורים לדפי אינטרנט שונים, שנערכו ופורסמו ע"י צדדים שלישיים. מנוע החיפוש מתעדכן כל הזמן. בכל פעם ש"הזחל" עובר באתר כלשהו, משתנה האינדקס בהתאם לתוכן העדכני.  

חשוב לציין כי המאמר והקישור אליו, הוסרו ע"י האתר המפרסם עוד בטרם הוגשה התביעה והם אינם מופיעים בדף תוצאות החיפוש של מנוע החיפוש גוגל. כמו כן, כאשר האתר המפרסם מסיר את התוכן, מוסר אותו תוכן גם מתוצאות מנוע החיפוש.
 
בית המשפט הגיע למסקנה כי לא חלה על גוגל כל אחריות שהיא לבדיקת התוכן המפורסם באתרים השונים, אשר מוכנס למנוע החיפוש של גוגל באמצעות קישור (link).
 
בית המשפט הרחיב את הדיון וסקר, באופן כללי, מהי האחריות (אם ובכלל) שיש לאתר אינטרנט מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. לאור לשון החוק ופסיקת בתי המשפט עד כה, נקבע כי ,אין להחיל על אתר אינטרנט אחריות לפרסום בהתאם לסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, וזאת לאור העובדה שאתר אינטרנט אינו בגדר "אמצעי תקשורת" אשר נכון למועד מזכר זה כוללים אך ורק עיתון ושידורי רדיו וטלביזיה הניתנים לציבור. סעיף 11 האמור מטיל גם אחריות על עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום באותו אמצעי תקשורת (העיתונאי, הכתב, השדר וכיו"ב). לאחרונה הוגשה הצעת חוק בנוגע לאחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי הגולשים המגיבים באתריהן ובמסגרת אותה הצעה הוצע להוסיף להגדרת "אמצעי תקשורת" שבסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע גם אתר אינטרנט שמספר הכניסות החודשי אליו הוא לפחות 50,000 כניסות בממוצע ביום, אך עד כה לא תוקנה ההגדרה בחוק ולכן אתר אינטרנט איננו בגדר אמצעי תקשורת. 

לאור העובדה כי חוק איסור לשון הרע לא מחיל אחריות על מנהלי אתרי אינטרנט כאשר אין להם שליטה על התוכן המוכנס לאתרים שהם מנהלים קבע בית המשפט שברור שאין כל יסוד להטיל אחריות על מנוע חיפוש כאשר אין לו כל שליטה על התוכן המופיע באתרי האינטרנט או בלינקים שהם תוצאות החיפוש.  

חשוב לציין כי יש כיום ניסיון להסדיר באמצעות חקיקה את ההיבטים השונים של המשפט האזרחי בעולם האלקטרוני, ובעניין זה הועלתה הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008. הצעת החוק דנה גם בשאלת האחריות האזרחית של ספקי שירותי אינטרנט. כאשר יש הבחנה בין שלושה סוגים שונים של שירותים שספק שירותי אינטרנט יכול לספק: שירות גישה, שירות אחסון זמני ושירותי אירוח (האחרון כולל בו גם שירותי חיפוש-מנועי חיפוש). 

עד שהחוק האמור יכנס לתוקף בתי המשפט בישראל יצטרכו להמשיך ולהתמודד עם שאלות שונות ומורכבות המתעוררות כתוצאה מההתקדמות הטכנולוגית שעולם האינטרנט מביא עימו.