חברות קלין-טק ישראליות יכולות להשיג מימון ולייצר הכנסה לא רק על ידי מכירת טכנולוגיות חדישות, אלא גם על ידי מכירת יחידות זכות בשוק הסחר בפליטות גזי חממה, שוק אשר גלגל כ- 118 מיליארד דולר בשנת 2008, וצפוי להגיע ל- 670 מיליארד דולר בשנת 2013.
 
על אף המשבר הגלובלי והכלכלה המקרטעת, תחום הקלין-טק לא קפא על שמריו, ולמעשה היה אחד התחומים הבודדים שהמשיכו לגדול בקצב מהיר גם בשנה האחרונה. השקעות הון הסיכון במגזר הקלין-טק בארה"ב הגיעו ל- 8.4 מיליארד בשנת 2008, וברבעון השלישי של 2009 עלו ההשקעות במגזר זה על ההשקעות בכל מגזר טכנולוגיה אחר בארה"ב.
 
כמו כן, שוק הסחר בפליטות גזי החממה גדל מסך של- 727 מליון בשנת 2004 לשוק שגלגל, לפי הערכות, כ- 118 מיליארד דולר בשנת 2008. מומחים צופים שקצב הגידול הנוכחי ימשך וכי בשנת 2013, השנה שבה יכנס לתוקפו המשטר הגלובלי החדש בנוגע להפחתת פליטה של גזי חממה בעקבות פקיעתו של פרוטוקול קיוטו, יגיע השוק לסך של כ- 670 מיליארד דולר. חברות קלין-טק ישראליות, יכולות ליהנות מההתפתחות המהירה של שוק זה בצורות שונות כפי שיוסבר להלן.
 
לאחר שנים רבות של מחקר ומדידות, הדעה הרווחת כיום בקרב חוגים מדעיים ואחרים, היא כי פליטה מוגברת של גזים מסוימים, (לרבות פחמן דו-חמצני, חנקן דו-חמצני, מתאן ועוד), הידועים בשם הכולל "גזי חממה", הינה בעלת השפעה שלילית על אקלים כדור הארץ.  כמו כן, ידוע כי שימוש בפחם, נפט ומוצרים המופקים מהם, גורם לשחרור מוגבר של גזי חממה ומהווה את תרומתו העיקרית של המין האנושי לשינוים המוגברים באקלים כדור הארץ. לאור ממצאים אלו, הפחתת הפליטה של גזי חממה הפכה לביטוי נרדף למלחמה בשינויי האקלים, וקבוצות רבות ברחבי העולם נרתמו למאמצים חוצי-גבולות להלחם בפליטה המוגברת באמצעות הידוק הרגולציה על פליטת גזי חממה.  

פרוטוקול קיוטו, שנוסח בסוף שנות התשעים של המאה שעברה, וקורא למדינות המתועשות להפחית את פליטת גזי החממה שלהן, הינו אבן הדרך העיקרית במאמצים אלו. עד היום אישררו את הפרוטוקול כ-170 מדינות, אולם יישומו נתקל בקשיים מרובים, בין השאר בשל סירובן המתמשך של מספר מדינות (ביניהן ארה"ב) לאשרר אותו. הפרוטוקול מחייב את "המדינות המתועשות" אשר אישררו אותו, להפחית את פליטת גזי החממה שלהן בצורה משמעותית עד לשנת 2012, השנה בה יפוג תוקפו. בדצמבר השנה, אמורה להתכנס בקופנהגן ועידה בינ"ל שתדון ותקבע את משטר הפליטה לאחר פקיעתו של פרוטוקול קיוטו.
 
השיטה המקובלת להסדרת ההפחתה בפליטת גזי חממה הינה החלה של שיטת מכסות וסחר. על פי שיטה זו, מדינות מתועשות שאישררו את פרוטוקול קיוטו ונדרשות להפחית את פליטת גזי החממה, קובעות לתעשיות בתחומן הידועות בפליטת גזי חממה יעדים להפחתת זיהום האוויר ומחלקות (דרך מכרז, מכירה, או שיטת חלוקה אחרת) "מכסה" או מספר מסוים של "יחידות פליטה מאושרות" (Certified Emission Reduction Units או CER) אותן מותר להן לפלוט (כל יחידת פליטה כזו שווה לטון אחד של פחמן דו חמצני). מפעל או תעשייה שאינו עומד במכסה שנקבעה לו צפוי לקנסות כבדים ואף לסגירת שעריו על ידי הרשויות.
 
לאורך זמן, הגוף המסדיר מנפיק פחות ופחות יחידות פליטה, בעוד שיעדי ההפחתה הופכים לנוקשים יותר ויותר. בנקודת זמן מסוימת, מספר יחידות הפליטה המונפקות למפעל או תעשייה מסוימת אינו מספיק על מנת לתמוך ברמת הפליטה הנוכחית שלה, והיא נדרשת, או להפחית את הייצור (וכתוצאה מזה את הפליטה), או לייעל את תהליך הייצור שלה (באמצעות השקעה בטכנולוגיות חדישות ופחות מזהמות), או לרכוש יחידות זיהום אוויר ממפעלים שיש להם עודף. כך, באמצעות קביעת מכסות והנפקת יחידות פליטה נוצר למעשה, יש מאין, שוק שבו יחידות פליטה הינן מטבע עובר לסוחר ומחירן עולה ככל שהביקוש להן עולה וההיצע קטן יותר. 

גם במדינות מתפתחות או מדינות שלא אישררו את פרוטוקול קיוטו, מפעלים או גופים פרטיים יכולים לייצר באופן וולונטרי יחידות "זכות" של פליטה (המכונות Verified Emission Reduction או VER), על ידי השקעה בפרויקטים או טכנולוגיות חדישות המיועדים להפחית את פליטת גזי החממה ובכך למעשה ליצור לעצמם "אשראי" או עודף של יחידות פליטה אותן הם יכולים למכור בשוק החופשי או ישירות למפעלים אשר אינם עומדים במכסות ובכך לייצר מקור הכנסה נוסף. מאחר שיחידות VER אלו לא "מאושרות" ע"פ פרוטוקול קיוטו, מחירן בשוק בדרך כלל נמוך יותר מאשר זה של יחידות CER. 

הציפיות שיעדי זיהום האוויר יהפכו נוקשים יותר עם פקיעתו של פרוטוקול קיוטו ב-2012 וכי הקונגרס האמריקאי ינהיג שיטת מכסות וסחר בארה"ב על מנת להתמודד עם שינויי האקלים הגלובליים, יגבירו ככל הנראה את הביקוש לטכנולוגיות חדישות ויעילות להפחתת פליטה של גזי חממה. חברות ישראליות העוסקות בפיתוח אנרגיות חלופיות או פתרונות אחרים להפחתת פליטה יכולות לקטוף את הפירות של מהלכים אלו, בתנאי שידעו להתגבר על המכשולים שעומדים בדרכן של רוב חברות הסטראט-אפ, קרי, היכולת לגייס מימון מספיק להשלמת הפיתוח והשיווק של מוצריהן. 

במהלך פעילותנו, בייצוג חברות קלין-טק ישראליות כמו גם זרות, נוכחנו לדעת כי קרנות ומשקיעים מחפשים חברות המפתחות "טכנולוגיות מתערבות" ("Disruptive Technologies"), קרי טכנולוגיות אשר פותחו במקור למטרה אחת ואומצו למטרות נוספות. כמו כן גילינו כי אותם משקיעים מעדיפים להשקיע בטכנולוגיות בעלות פוטנציאל לייצר מקורות הכנסה רבים ומגוונים. רבות מהחברות הישראליות העוסקות בפיתוח מקורות אנרגיה חלופית, מתאימות לתיאור זה. כך למשל, ייעצנו לחברות המתמחות בפירוק פסולת או בטיהור מים ותוך כדי כך גם מפיקות אנרגיה כתוצר לוואי של התהליך, כמו גם לחברות המשתמשות בגידולים מזון שונים להפקת אנרגיה חלופית.

חברות אלו יכולות לשפר את מצבן הפיננסי לאין ערוך ובאותה מטבע גם להגביר את המשיכה שלהן למשקיעים פוטנציאליים, על ידי הוספת מקור הכנסה נוסף בצורת יחידות זכות של פליטה. ההכרעה האם יחידות פליטה אלו יאושרו כ- CER או VER, כמו גם מורכבותו של הליך האישור ואורכו תלויים ראשית בסוג הטכנולוגיה, בקהל היעד שלו ובהשפעתו על הפחתת זיהום האוויר. מאחר שמדובר בהליכים מורכבים, כדאי להתחיל בהם מוקדם ככל האפשר במהלך חיי החברה, משום שלאישורם יכולה להיות השפעה מכרעת על עתיד החברה ותזרים המזומנים שלה. חברות שהטכנולוגיה שלהן תוכר בסוף ההליך יוכלו לקבל יחידות פליטה אותן יוכלו למכור בשוק החופשי, או ישירות לחברות אחרות אשר אינן עומדות במכסה שנקבעה להן.    

עו"ד יאיר אסטליין, שותף בפירמת עורכי הדין זיסמן, אהרוני, גייר & עדי קפלן ושות’ (ZAG&K), עומד בראש  המחלקה האמריקאית של הפירמה. 

עו"ד ג’ף קארפ, שותף במשרד ZAG/S&W בוושינגטון ארה"ב, בבעלות זיסמן, אהרוני, גייר & עדי קפלן ושות’ (ZAG&K) ופירמת עורכי הדין  האמריקאית
(Sullivan & Worcester (S&W)למשרד המשותף סניפים נוספים בניו יורק ובבוסטון. עומד בראש מחלקת הקלין טק ואנרגיה ירוקה של ZAG/S&W